User:Yaelkamma/sandbox
קתרין גארמני (באנגלית: Catharine D. Garmany; נולדה ב-6 במרץ, 1946) היא אסטרונומית אמריקאית, שנולדה וגדלה בעיר ניו יורק. גארמני מתמחה בחקר הכוכבים המוצקים והחמים ביותר, כוכבים מסוג O ו-B, ותחום המחקר שלה הוא OB Associations. קתרין גארמני היא זוכת הפרס היוקרתי Annie J. Cannon, שהוענק על ידי ההתאחדות האמריקאית של נשים באוניברסיטאות (The American Association of University Women).
קורות חיים
[edit]חיים אישיים
[edit]קתרין גארמני (שם נעורים קתרין דורמוס) נולדה ב-6 במרץ, 1946 בעיר ניו יורק. קתרין, שכינתה את עצמה קייטי, היא הבת הבכורה מבין שלושה ילדים. כבר בבית הספר היסודי התעניינה מאוד באסטרונומיה והושפעה מספרי האסטרונומיה של פרנקלין מ. ברנלי. אביה של גארמני עבד בתור עורך והביא הביתה מגוון רחב של ספרים עבור קתרין ואחיה, כולל את ספריו של ברנלי[1]. המגורים באזור עירוני נתנו לגארמני גישה לפלנטריום היידן (Hayden Planetarium), שבו היא הרבתה לבקר עם אמה.
בשנת 1970 נישאה קתרין "קייטי" דורמוס לג'ורג' גארמני ג'וניור והחליפה את שם משפחתה. גארמני היא אמא לשני בנים, ריק, יליד 1974, וג'ף, יליד 1980[1].
לימודים
[edit]בכוונה להמשיך את לימודי האסטרונומיה נרשמה גארמני לתיכון ברונקס למדע (Bronx High School of Science), תיכון שהתמחה בלימוד תחומי המדע והמתמטיקה. לאחר שסיימה את התיכון, החלה ללמוד אסטרופיזיקה באוניברסיטת אינדיאנה[1]. גארמני השלימה את לימודי התואר הראשון בשנת 1966, והמשיכה ישירות לתואר שני, גם הוא באסטרופיזיקה, אותו השלימה בשנת 1968. חמש שנים לאחר מכן, קיבלה את תואר הדוקטורט, שהשלימה בתחום האסטרונומיה[2].
קריירה
[edit]לאחר קבלת הדוקטורט, עבדה גארמני מספר שנים כעמיתת מחקר במחלקה לאסטרונומיה באוניברסיטת וירג'יניה.
בשנת 1976, גארמני זכתה בפרס Annie Jump Cannon באסטרונומיה[3]. הפרס הבולט פתח בפניה דלתות רבות, ובמהרה שריינה לעצמה משרה כפוסט-דוקטורנטית בJILA שבקולורדו (Joint Institute for Laboratory Astrophysics). במקביל היא התחילה להעביר קורסים בנושא אסטרונומיה כללית לתלמידי תואר ראשון[1].
בשנת 1981, הצטרפה גארמני למחלקת המדעים האסטרופיזיקלים, פלנטריים ואטמוספריים (Department of Astrophysical, Planetary, and Atmospheric Sciences) באוניברסיטת קולורדו בתור פרופסורית. בשנת 1990 קודמה לדרגת חברת סגל JILA באוניברסיטת קולורדו. כמו כן, הובילה את מצפה הכוכבים סומרס באוש (Sommers-Bausch) ואת פלנטריום פיסק[1] (Fiske Planetarium). כמנהלת המצפה והפלנטריום היה על גארמני לפקח על סטודנטים לתארים מתקדמים, לתמוך בהוראה ולספק חינוך ציבורי באמצעות מופעים ותצוגות ולהגיע לבתי ספר ציבוריים. גארמני עבדה ותרמה לשיפור המתקנים של הפלנטריום והמצפה. [1]
בשנת 1997, מעבדת מחשבים לחקר אסטרונומיה הוקמה במצפה הכוכבים. גארמני המשיכה במחקרה על כוכבים כבדים וחמים, בזמן שהרצתה ולימדה את הסטודנטים ואת הציבור הרחב על אסטרונומיה. בין 2000-2003 גארמני לימדה כפרופסורית באוניברסיטת קולומביה[1]. כיום היא ממשיכה את מחקרה כחלק מתוכנית שמשלבת מורי תיכון עם אסטרונומים על מנת ליצור פרויקט מחקר ייחודי.[4]
פעילות מחקרית
[edit]עבודת הגמר של קתרין גארמני לדוקטורט, אותה הגישה בשנת 1971, עסקה בקבוצות של אלפי כוכבים מסוג OB (נקרא גם OB Associations). היא התמקדה בקבוצת כוכבים אחת שידועה בשם Cepheus III, ותיארה שלוש שנים של תצפיות שנערכו במצפה הלאומי של קיט פיק באריזונה[5] (Kitt Peak National Observatory). בעזרת טלסקופים לווייניים, גארמני צופה בכוכבים, בקרינה הנפלטת מהם ובתכונות אחרות בסיסיות, כגון טמפרטורה ומסה, במטרה להבין טוב יותר את ההתפתחות וההיווצרות של כוכבים מוצקים.[1]
לאחר שהצטרפה לJILA, המשיכה גארמני לחקור את הכוכבים מסוג OB. כוכבי OB הם כוכבים כבדים וחמים מסוג O או סוג B, הנוצרים בקבוצות מאורגנות הנקראות OB Associations. אורך החיים שלהם הוא קצר מאוד ובמהלך חייהם הם פולטים קרינה אולטרה סגולה. גארמני קיוותה שהמידע שנאסף בזמן התצפיות שלה יתרום להערכה נכונה יותר של תצפיות על גלקסיות אחרות.[1]
- ^ a b c d e f g h i Encyclopedia of World Scientists. Elizabeth H. Oakes. 2001.
- ^ Notable women in the physical sciences : a biographical dictionary. Benjamin F. Shearer, Barbara Smith Shearer. Westport, Conn.: Greenwood Press. 1997. ISBN 0-313-29303-1. OCLC 34894324.
{{cite book}}: CS1 maint: others (link) - ^ "University women honor astronomer Garmany". Physics Today. 29 (8): 71. 2008-12-29. doi:10.1063/1.3023638. ISSN 0031-9228.
- ^ "Katy Garmany | NITARP - NASA/IPAC Teacher Archive Research Program". NITARP. Retrieved 2021-02-14.
- ^ "Scientific Staff | ast.noao.edu". ast.noao.edu. Retrieved 2021-02-14.